<h1>ארחות חיים הלכ' כתובות סימן ב'</h1>
<h2>דף נד:</h2>
כתב הרמב"ם ז"ל הכונס את האשה ולא כתב לה כתובה או כתב לה ואבדה או שמחלה כתובתה לבעלה או מכרה לו כתובה חוזר וכותב לה עיקר כתובה אם רצה לקיימה אבל המוכרת כתובתה לאחרים בטובת הנאה אינו צריך לכתוב לה כתובה אחרת שלא תקנו כתובה אלא שלא תהא קלה בעיניו להוציאה ואם הוציא זה משלם כתובתה ללוקח כדרך שהיה משלם [לה] אם לא מכרה. וכמה הוא כותב לה אם היתה בתולה מאתים דינרין ואם בעולה מאה דינרין וזהו הנקרא עיקר כתובה. ואם רצה להוסיף לה אפילו ככר זהב מוסיף ודין התוספת ודין העיקר אחד הוא לרוב הדברים לפיכך כל מקום שנאמר כתובה סתם הוא העיקר והתוספת כאחד.
